רש"י על דברים ל״ב:כ״ג

« רש"י על דברים ל״ב:כ״ב רש"י על דברים ל״ב:כ״ד »

23 שפתי חכמים פתח ↗

ד"א אספה אכלה כו'. כלומר כל רעות אכלה בם, שלא תשאר שום רעה מהרעות אלא כלם יכלו עליהם, ע"ד חצי אכלה בם שכל חצי אזרוק בם. והוצרך לד"א, כי לטעם ראשון קשה היה לו ליכתוב אספו מלשון ספו שנה על שנה, ולא אספה בה"א מלשון תספה. ולד"א לחוד נמי קשה, דהא כתיב אחריו חצי אכלה בם, דהא החצים נמי בכלל רעות הם. ויש מקשים לעיל בפ' אתם נצבים כט יח פירש"י ספות הרוה לפי שאוסיף לו וכו', וכאן פי' ספות הרוה מלשון חיבור. וי"ל דכל הוספה שהוא מוסיף על דבר אחר, ממילא הוא מתחבר אליו. ולפי זה יהיה הוספה וחיבור פי' אחד, וענין אחד להם. ופי' לעיל לשון הוספה, לפי עניינו, דלא שייך לומר אחביר, דהא אין לו עונש על השוגג, ואיך יאמר אחביר פורענות לפורענות, משום הכי פירש לשון הוספה, וכאן שלא הזכיר שום שוגג אלא המזיד, פירש לפי עניינו לשון חיבור. ועוד נ"ל ליישב די"ל דפשוטו של אספה הוא בכ"מ לשון הוספה הוא, אך כאן א"א לפרש לשון הוספה, דהוי משמע הקב"ה יוסיף עליהם פורענות יותר ממה שחטאו, וזה אינו, דאין הקב"ה נפרע אלא כפי שהרשיע האדם לפניו. לכן הוכרח לפרש כאן שהוא לשון חיבור. ולכן הביא רש"י כל הני קראי ופירש אותן מלשון חיבור, כדי שלא תקשה בתחלת המחשבה על פירושו שפי' מלת אספה מלשון חיבור מכל הני מקראות שהביא ודו"ק. וכעין זה פרשתי לעיל בראשית יד יד גבי וירק את חניכיו ע"ש:

24 שפתי חכמים פתח ↗

דהוה מהפך במזיא. זה לשון הגמרא מגילה יח.. ורצונו בזה שיש לו ראייה לפירושו של רבי משה הדרשן:

24 מזרחי פתח ↗

ושן בהמות מעשה היה כו'. בספרי דאל"כ ושן חיות מיבעי ליה שהם נושכים וממיתי' לא הבהמות אלא רבותא קמ"ל שאף הבהמות יהיו נושכי' וממיתי':

23 אספה עלימו רעות. אַחְבִּיר רָעָה עַל רָעָה, לְשׁוֹן "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" ישעיהו כ"ט, "סְפוֹת הָרָוָה" דברים כ"ט, "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם" ירמיהו ז'. דָּ"אַ — אספה אֲכַלֶּה, כְּמוֹ "פֶּן תִּסָּפֶה" בראשית י"ט:

24 חצי אכלה בם. כָּל חִצַּי אַשְׁלִים בָּהֶם, וּקְלָלָה זוֹ לְפִי הַפֻּרְעָנוּת לִבְרָכָה הִיא — חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים ספרי; סוטה ט':

23 משכיל לדוד פתח ↗

אספה וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפי׳ קמא נמצא שהוא מנחי פ״ה יו״ד ששרשו יסף ולא שייך אספה הול״ל אוסיף ולר״א אתי שפיר המשקל דאפשר שיהיה שרשו שפה ואינו מל׳ סוף אלא ענין בפ״ע ולהיותו מנחי למ״ד ה״א שפיר כתיב אספה על משקל אגלה אבל ק׳ דא״כ הרי הוא כפול שזה עצמו הוא מ״ש אח״ז חצי אכלה בם:

24 רש"י על ויקרא פתח ↗

והשלחתי. לְשׁוֹן גֵּרוּי: ושכלה אתכם. אֵין לִי אֶלָּא חַיָּה מְשַׁכֶּלֶת שֶׁדַּרְכָּהּ בְּכָךְ, בְּהֵמָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ בְּכָךְ מִנַּיִן? תַּ"לֹ "וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם" דברים ל"ב, הֲרֵי שְׁתַּיִם. וּמִנַּיִן שֶׁתְּהֵא מְמִיתָה בִנְשִׁיכָתָהּ? תַּ"לֹ "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" שם, מָה אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין אַף אֵלּוּ נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין, כְּבָר הָיוּ שָׁנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲמוֹר נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, עָרוֹד נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית: ושכלה אתכם. אֵלּוּ הַקְּטַנִּים: והכריתה את בהמתכם. מִבַּחוּץ: והמעיטה אתכם. מִבִּפְנִים: ונשמו דרכיכם. שְׁבִילִים גְּדוֹלִים וּשְׁבִילִים קְטַנִּים; הֲרֵי שֶׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת: שֵׁן בְּהֵמָה, וְשֵׁן חַיָּה, חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר, וְשִׁכְּלָה, וְהִכְרִיתָה, וְהִמְעִיטָה, וְנָשַׁמּוּ:

24 דברי דוד פתח ↗

ושן בהמות, מעשה היה והיו הרחלים נושכים וממיתין אין הוכחה לזה מלשון בהמות והא חיה בכלל בהמה ותו דבהמה טמאה ודאי ג"כ נושך וממית לפעמים כגון הכלב שהוא בהמה כדאיתא במסכת כלאים ספ"ח אלא נראה דזה נלמד מדאמר עם חמת זוחלי עפר משמע דבהמות עצמם אין להם ארס רק שהקללה תגרום שיהיה להם ארס כמו זוחלי עפר וא"כ אף מבהמה טהורה ידבר:

« רש"י על דברים ל״ב:כ״ב רש"י על דברים ל״ב:כ״ד »